עוד מעט אחת בלילה
בעוד שעה מי שהלך לישון יקום ונצא לדרך.
טוב, אני מודה שאנחנו קצת דרמטיים מדי - לכתוב בלוג רק לטיול של שלושה שבועות. ויום. אבל אנחנו משפחה דרמטית שלא מוכנה לפספס הזדמנות להיות דרמטית.
ההתכוננות לנסיעה הזו היתה מאד כיפית. אנחנו כבר מתורגלים ומאומנים. יודעים מה לוקחים ומה לא. יש חלוקת תפקידים ברורה - וזה עובד. הצלחנו לדחוף בחמישה תיקים את כל מה שרצינו - והיה הרבה לקחת, מעילים, בגדי-ים, שקי שינה, שקדים, ספרים, מקלות כביסה וחבל, כמון, קלפים, שמפו, וגיגואים כמובן (שניים, כי אם אופיר תקח אחד, השני יעלב). אם הרשימה לא נראית קוהרנטית, זה בגלל שהיא לא. אבל עמית ארז סופית את התיקים באופן מאד קוהרנטי. תודה לסבתא ציפי על החינוך!
התכוונו להכין חולצות מגניבות - אופיר ועידו התכוונו להדפיס מקדימה לכל אחד תכונה שמאפיינת אותו - אם אפשר תכונה מעליבה - ומאחורה משפט מנצח משותף לכולם. אני לא זוכרת מה זה היה - הילדים היו אחראיים.
עמית היה הרגזן, שירה הבכיינית, אופיר השתלטנית, עידו היודע כל ואני חסרת הגבולות... כל זה היה באנגלית, כשאני באופן אישי הכרתי רק שתי מלים. ככה זה כשיש לך ילדים חכמים, יודעים הכל ושתלטנים.
התכנית נפלה כי להדפיס חולצה כזו עולה 99 ש"ח (אחרי הנחה שהמוכר היה מוכן לעשות לנו, ופחות מזה, לא זה עולה יותר). האמא הטילה וטו. אז רק שתדעו שהתכוונו. ושאנחנו יודעים שאנחנו לא מושלמים.
אז אפשר לראות בתמונות איך הבית נראה כמה שעות לפני, ואיך אני - כמו אמא אחראית לתפארת מדינת ישראל - עושה סדר במסמכים שצריך לקחת. וגם את השאריות של הפיצה אפשר לראות, כי היום לא היו בישולים.
האמת, בכלל אין לי מה להגיד. פשוט רציתי להתאמן על יבש בלכתוב שוב בבלוג, להזכר איך זה עובד, איך מעלים תמונות, איך ממשיכים לכתוב מתחת לתמונות, או בין תמונות, וכמה שטויות אפשר לכתוב.
לילה טוב - נעדכן מהחו"ל.
איזה יופי של פוסט!!!
ReplyDelete