ההסבר הרישמי לשתיקה הפתאומית

רקע: יושבים בקראוון, טליה ואופיר יושבות לצד השולחן, אופיר קוראת, טליה עורכת פוסטים באוף-ליין.
עמית מתכונן להכין ארוחת ערב. מרחב צפוף.

ארוחת ערב בקראוון

... ובמסגרת ההכנות לארוחת ערב הגורלית ההיא נחלץ לו פקק של בקבוק ייין אדום. איטלקי, 5 יורו.
עמית (אחרי שטועם ומאשר את היין): את רוצה שאמזוג לך כוס?
טליה: אני אשמח.
עמית (אחרי שמוזג ומאוורר קצת היין): אפשר להניח פה בלי שזה יישפך?
טליה: כן, בטח. אין בעיה.
עמית מניח כוס יין אדום (0.99 יורו באיקאה), שליש מלאה ע"פ כללי הטכס, בזהירות המתבקשת על השולחן בקראוון לצד טליה והמחשב.

עוברת בדיוק שניה.

כוס הפוכה.
אין יין בכוס.
מקלדת מחשב מוצפת עסיס ענבים ואלכוהול.
מסך מחשב מתחיל לרצד.
בלאק אאוט.
מנתקים מהחשמל.
מנערים את המחשב.
שלולית של יין על השולחן. על הריצפה. על המושב (שהוא גם המיטה של שירה).
מנגבים את המחשב.
מייבשים.
מחכים.
חצי שעה.
שעה.
מתפללים.
מלטפים את המחשב.
מדברים אליו בנימוס.
מבטיחים שזה לא יקרה יותר.
מבטיחים שנשלח את עצמנו לגולאג אם נשתה עוד פעם יין על ידו.
מלטפים שוב.
מכיניסים לחשמל.
מדליקים המחשב.
נאדה.
מסך שחור.
אין אפילו קולות של שטיח.
שביתה.
השתכר המחשב.
טבע ביין האיטלקי.
טבע עם הפוסטים שכבר נכתבו ועם אלה שכברר לא ייכתבו (לפחות לא בזמן אמת).
אין מחשב, אין בלוג.
עצוב....

לזיכרו: מחשב נייד בימים של שיתוף פעולה פורה