בעוד רוב הארץ עסוקה בימים האחרונים בפעולה הצפויה בסוריה, במלחמה להשגת ערכות המגן ובהעמסת מוצרי שופרסל לקראת החגים, משפחת חימוביץ בעולם משלה. כל עולמה ותשומת ליבה מוסטת אל טיול הקרוואן המהולל (את האינטרו של אופיר לא קראתם?), שאמור היה לצאת לדרך היום, כאשר השגנו את הקרוואן ב-11 בבוקר. רק שלא. הגורל רצה להביא לנו אותה בהפוכה, ואיך שלא היינו מתכננים, כנראה שבכל מקרה שלוש שעות היינו מבלים בלא אחר מאשר סניף מקדונלד מיגרשנטפברג.
שעת היציאה המתוכננת:
0230 לפנות בוקר
שעת יציאה:
0232 לפנות בוקר.
לא רע.
אחרי כמה דקות מתסכלות של העמסה, התקפי חרדה שלי לגבי מה שאני חושב ששכחתי (תודה רבה להורים שלימדו אותי תמיד לסמוך על עצמי) ושוב העמסה וסחיבה לרציף הרכבת, זכינו לקחת נשימה קולקטיבית, להסתלבט קצת ולקחת תמונות ראשונות.
סייד נוט: לאורך כל היום הזה אמא מאד הרשימה אותנו בכישורי השינה שלה, כאשר איכשהו היא מצליחה לישון מתי שבא לה. ברכבת. בשדה התעופה. בכל מקום. אפילו ריח הדיפ פריי לא הפריע לה לחטוף תנומה בזמן שאנו הילדים זוללים ג'אנק. חכו ותראו, אולי זה עוד יהפוך להיות הפאנץ' ליין הבולט של הטיול (... ואמא ישנה).
למרות ההתבאסות מהטיסה הלא-כל-כך מפנקת באל-על, שרדנו (ואמא ישנה), ויחד התלהבנו מהאויר הצח ובעיקר מהקור שתקף אותנו בירידה מהמטוס. קצת 'סתלבטות בשדה תעופה (נחשו מה אמא עשתה), קפה ובלוברי מאפינס מסטארבקס, ויצאנו לדרך לחפש מונית. אבא הרשים בהבנה ואפילו בדיבור גרמנית, ובזכותו מצאנו נהג מונית נחמד, בוסני חביב, שאבא כבר יצר איתו קשר של שני אחים אבודים. נסענו כ-50 ק"מ להשכרת הקרוואנים בזמן שאני התפעלתי מהנוף ונהניתי מגרוב טוב של דונלד פייגן (ואמא ישנה).
לצערנו הקרוואן העתידי שלנו הגיע באיחור מהמשפחה הקודמת, וחייב היה גם לעבור ניקוי ובדיקות, לכן יצאנו לסיבוב משפחתי באזור שכלל פאסט פוד גרמני וחנות אביזרי סוסים גדולה ככל שאפשר לדמיין.
סוף סוף אבא כבר חותם ומשלם, אמא ישנה, אופיר מאזינה ועושה עיניים (היתה תקווה לצאת מהמקום עם שמיכות...) ושירה ככל הנראה משתעממת. ואני כותב בבלוג, שאני חייב לציין - התגעגעתי אל זה.
לבסוף זכינו להכיר את הקרוואן החדש, הוחלט יחד ששמו יהיה לודוויג, ואחרי רענון קצר של הפעלת כל הג'ננות שיש לו להציע, יצאנו לדרך, בדיעבד לא פשוטה...
תחנה ראשונה -
איקאה אוגסבורג
אחרי שיצאנו ביותר מדי פניות לא נכונות, אומללים הגענו לאייקה כדי לחפות על קמצנות/חוסר נדיבות של חברת הקרוואן (שמיכות לא השגנו, ועל הדרך גם לא השגנו כריות, סל או כל פריט שימושי מדי אחר).
תחנה שניה -
סופרמרקט
זמן הגעה משוער -
1630 עד 1700
זמן הגעה אמיתי -
1950 עד 2000
מי היה מאמין שלמצוא סופר בדויטשלנד יהיה כל כך קשה? נסענו, פנינו, שאלנו, תעינו, חיפשנו, חיינו, ישנו, צחקנו ובכינו, וכעבור כמה שעות נפלנו על מרכול שבדיוק נסגר, כשהמוכרת צועקת על כל הלקוחות לעוף מהחנות. עם פסטה, עגבניות, שמן זית, חלב ודגנים, החלטנו שנסתדר עד למחרת בבוקר.
אבא בישל, אמא פרקה, אופיר עזרה, שירה שיחקה ואני כותב בבלוג.
ארוחה מפנקת בניחוח איטלקי (לעולם לא נשתף פעולה עם הגרמנים עד הסוף) מאת עמית חימוביץ, סגרה לנו יום ראשון מעייף, קשה, מסובך, מתיש, מרגש, מפרך ואף די מגבש, שבסיומו כולנו - לא רק אמא - ישנו.
שעת היציאה המתוכננת:
0230 לפנות בוקר
שעת יציאה:
0232 לפנות בוקר.
לא רע.
אחרי כמה דקות מתסכלות של העמסה, התקפי חרדה שלי לגבי מה שאני חושב ששכחתי (תודה רבה להורים שלימדו אותי תמיד לסמוך על עצמי) ושוב העמסה וסחיבה לרציף הרכבת, זכינו לקחת נשימה קולקטיבית, להסתלבט קצת ולקחת תמונות ראשונות.
סייד נוט: לאורך כל היום הזה אמא מאד הרשימה אותנו בכישורי השינה שלה, כאשר איכשהו היא מצליחה לישון מתי שבא לה. ברכבת. בשדה התעופה. בכל מקום. אפילו ריח הדיפ פריי לא הפריע לה לחטוף תנומה בזמן שאנו הילדים זוללים ג'אנק. חכו ותראו, אולי זה עוד יהפוך להיות הפאנץ' ליין הבולט של הטיול (... ואמא ישנה).
למרות ההתבאסות מהטיסה הלא-כל-כך מפנקת באל-על, שרדנו (ואמא ישנה), ויחד התלהבנו מהאויר הצח ובעיקר מהקור שתקף אותנו בירידה מהמטוס. קצת 'סתלבטות בשדה תעופה (נחשו מה אמא עשתה), קפה ובלוברי מאפינס מסטארבקס, ויצאנו לדרך לחפש מונית. אבא הרשים בהבנה ואפילו בדיבור גרמנית, ובזכותו מצאנו נהג מונית נחמד, בוסני חביב, שאבא כבר יצר איתו קשר של שני אחים אבודים. נסענו כ-50 ק"מ להשכרת הקרוואנים בזמן שאני התפעלתי מהנוף ונהניתי מגרוב טוב של דונלד פייגן (ואמא ישנה).
לצערנו הקרוואן העתידי שלנו הגיע באיחור מהמשפחה הקודמת, וחייב היה גם לעבור ניקוי ובדיקות, לכן יצאנו לסיבוב משפחתי באזור שכלל פאסט פוד גרמני וחנות אביזרי סוסים גדולה ככל שאפשר לדמיין.
סוף סוף אבא כבר חותם ומשלם, אמא ישנה, אופיר מאזינה ועושה עיניים (היתה תקווה לצאת מהמקום עם שמיכות...) ושירה ככל הנראה משתעממת. ואני כותב בבלוג, שאני חייב לציין - התגעגעתי אל זה.
לבסוף זכינו להכיר את הקרוואן החדש, הוחלט יחד ששמו יהיה לודוויג, ואחרי רענון קצר של הפעלת כל הג'ננות שיש לו להציע, יצאנו לדרך, בדיעבד לא פשוטה...
תחנה ראשונה -
איקאה אוגסבורג
אחרי שיצאנו ביותר מדי פניות לא נכונות, אומללים הגענו לאייקה כדי לחפות על קמצנות/חוסר נדיבות של חברת הקרוואן (שמיכות לא השגנו, ועל הדרך גם לא השגנו כריות, סל או כל פריט שימושי מדי אחר).
תחנה שניה -
סופרמרקט
זמן הגעה משוער -
1630 עד 1700
זמן הגעה אמיתי -
1950 עד 2000
מי היה מאמין שלמצוא סופר בדויטשלנד יהיה כל כך קשה? נסענו, פנינו, שאלנו, תעינו, חיפשנו, חיינו, ישנו, צחקנו ובכינו, וכעבור כמה שעות נפלנו על מרכול שבדיוק נסגר, כשהמוכרת צועקת על כל הלקוחות לעוף מהחנות. עם פסטה, עגבניות, שמן זית, חלב ודגנים, החלטנו שנסתדר עד למחרת בבוקר.
אבא בישל, אמא פרקה, אופיר עזרה, שירה שיחקה ואני כותב בבלוג.
ארוחה מפנקת בניחוח איטלקי (לעולם לא נשתף פעולה עם הגרמנים עד הסוף) מאת עמית חימוביץ, סגרה לנו יום ראשון מעייף, קשה, מסובך, מתיש, מרגש, מפרך ואף די מגבש, שבסיומו כולנו - לא רק אמא - ישנו.
No comments:
Post a Comment